ירושלמי- למה התורה נתנה במדבר?

השבת אנו מתחילים לקרוא בחומש במדבר. יש שאלה מפורסמת מדוע התורה ניתנה במדבר ולא בארץ ישראל, ונראה שניתן להוסיף ביאור בזה מתוך שיטת הירושלמי, המופיעה באופן מובהק בפרקי דרבי אליעזר, בעניין הזמן של מעמד הר סיני. 

בבבלי אומרים "ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל". אמירה זו מתייחסת למחלוקת התנאים לגבי תאריך מעמד הר סיני, ואומר רבא שמבחינת היום בשבוע - כולם מודים שזה היה בשבת. 

יש בדברי חז"ל שיטה נוספת. בפרקי דרבי אליעזר פרק מו מובא:

"רבי אלעזר בן עזריה אומר: ערב שבת בששה לחדש בשש שעות ביום קבלו ישראל את הדברות, ובתשעה שעות ביום חזרו לאהליהם, והיה המן מוכן להם לשני ימים, ושבתו ישראל באותה שבת שמחים כשמחת החג שזכו לשמוע קולו של הקב"ה."

כדברים הללו עולה גם מתוך דברי הירושלמי בפרק תשיעי במסכת שבת. בסוגיא שם דנים בפרישת איש מאשתו שהיתה בשלושת הימים שלפני מעמד הר סיני, כך שביום שישי כל הנשים כבר היו טהורות בוודאות. 

מה שורש המחלוקת בין התלמודים, האם מעמד הר סיני היה בשישי או בשבת?

הרד"ל בהגהותיו על פרקי דרבי אליעזר מבאר את הדברים. תורה שבכתב שייכת לאות ו של שם ה', לספירת היסוד, שהיא בבחינת זכר, המשפיע לאשתו, היא התורה שבעל פה, המתגלית על ידי כנסת ישראל. לכן תורה שבכתב ניתנה ביום השישי בשבת, ומתוכה אנו באים לשבת שבה מתגלית הקדושה בארץ, בבחינת תורה שבעל פה. הוא מביא שם מקור בספר הזוהר לשייכות של בחינת תורה שבעל פה ליום השבת. בקיצור, תורה שבעל פה שייכת ליום שבת, ותורה שבכתב, המכינה לתורה שבעל פה, שייכת לערב שבת. 

הדברים מתקשרים לדברי הירושלמי שמדגיש שתחילת כיבוש הארץ, על ידי נפילת חומות יריחו, היה דווקא בשבת. זאת אומרת שיש כאן זוגיות. התורה שבכתב, בחינת איש, ניתנה מהשמים ביום השישי, והארץ, בחינת אשה, שבה עיקר גילוי התורה שבעל פה, ניתנה ביום השבת. 

"בגלות נפרדו התאומים" (עי' אורות התורה פרק א). בגלות הזוגיות הזאת לא כל כך מופיעה. לכן החיבור בין תושב"כ לתושב"ע במשקפים של גלות הוא האמירה שביום שבת ניתנה התורה לישראל. ביומה של התורה שבעל פה, ניתנה התורה שבכתב, והן ירדו כרוכים מן השמים. בכיוון זה יש להבין גם את מאמר הבבלי שכאשר משה עולה לקבל תורה מהשמים הוא נפגש עם רבי עקיבא, שורש תורה שבעל פה. 

שני התלמודים מבטאים שני אופני חיבור בין התורות. יש חיבור ממשי, כדברי תורת בבל, ויש חיבור זוגי, כשיטת חכמי א"י. אלו ואלו דברי א-לקים חיים.